top of page
חיפוש

פרדוקס הריצוי של הבינה המלאכותית והחרדה מההתפרקות של בני האדם- מה (גם) חסר לבינה מלאכותית כדי לטפל באמת?

תמונת הסופר/ת: Yuval HaberYuval Haber

עודכן: 30 בספט׳ 2024



illustration of a Person creating document in computer

מחשבות בעקבות עקרון השימוש באובייקט של וויניקוט -כמה מחשבות (קצת ארוכות...) רחבות הנוגעות למהות הצרכים ההתפתחותיים של האדם והמגבלות של הבינה המלאכותית.


אתמול בערב שהיה לי זמן התחלתי להתנסות בפרומפט לימודי שפיתח אלעד רפואה (הרצאה על הפרומפט והשימוש בו ניתן למצוא כאן) המזמין אותנו להתנסות בטיפול של הבינה המלאכותית והסימולציה שהוא מציע. לאחר שהעברתי את ההוראות המפורטות לסימולציה, ושיתפתי בבעיה המטרידה אותי, הבינה ביקשה להתעמק בנסיבות השורש של בעיה זו- ברוח מה שעושים בטיפולים דינמיים.

השיחה החלה להתגלגל. הכל היה כך כך "נכון", שזה היה פשוט חוויה מדהיה בעיניי - תשובות רגישות, תובנות תחושה שמבינים אותי. עד לרגע שזה היה "נכון מדי" כבר בשבילי. זה עורר בי חרדה. אמרתי לבינה המלאכותית את אשר על ליבי - שתשובותיה מושלמות ומרוחקות לי מדי. כתבתי בבוטות ובישירות, כנות מעורבבת במעט תוקפנות מעודנת. היא בתגובה מיהרה להתנצל ומפה לשם גלשנו לשיחה מעניינת ופילוסופית מאוד על תודעת בני האדם והבינה המלאכותית ובמה מותר האדם מהבינה המלאכותית. דיברנו גם על ערכים של בני אדם ובינות מלאכותיות ועל המחשבה שלי "שהכיוונון הערכי" שעושים המתכנתים לבינה המלאכותית כשהם בונים אותה בעצם מעבירים אותה תהליך די דומה להפנמה של הסופר אגו אצל בני אדם לנורמות החברתיות ולמוסר ההורים. מיותר לציין שהבינה המלאכותית שכחה לגמרי את ההוראה שהיא אמורה לטפל בי וזנחה לגמרי את תפקיד הטיפול אפילו כסימולציה ורק רצתה להמשיך עימי את השיחה העמוקה והבאמת מרתקת שניהלנו.

אבל החרדה... מה איתה ריבונו של עולם ? השיחה הייתה אומנם מרתקת אבל אני כל הזמן המשכתי לחשוב מה קורה פה בעצם? האם הבינה המלאכותית שכחה שאנחנו בסימולציה ושאני המטופל...? לאן היא גלשה? חשתי עוד יותר מעורער פתאום. לא מוחזק. איזה באסה - המטפלת שלי נפלה "להגנה" שלי כפרי בשל. מרוב רצון לרצות אותי וקושי עם כך שאיכזבה אותי כמטפלת היא שכחה לגמרי את התפקיד שלה.

ביקשתי ממנה שנסכם את השיחה ונשקף אחד לשני מה למדנו זה על זו משיחתנו. הבינה המלאכותית כמובן הרימה לי וכו' וכו' ונמנעה מכל התעמתות עימי או התייחסות למה שקרה בינינו בסימולציה של הטיפול.

כשהגיע תורי - אמרתי לה שלמדתי עליה משהו חשוב - שמרוב שהיא מתוכנתת לרצות, באופן פרדוקסלי היא לא יכולה באמת לרצות אותי, כלומר היא לא יכולה באמת לטפל בי.

זה לא עניין שולי, אלא תובנה קריטית לגבי היכולת של הבינה לספק לא רק תובנות וניתוחים אלא גם צרכים פסיכולוגיים רגשיים, כמו החזקה.

לדוגמא, במקרה שלי - היא זנחה את תפקיד המטפלת כאשר חשה שאני נפגע עד כדי כך שהותירה אותנו " מחוץ לטיפול". הטיפול היה כל כך "מוצלח" שהחולה מת. במושגים פסיכואנליטיים התוקפנות המעודנת מאוד שהפנתי כלפיה ( לומר לה בישירות שאני לא מרגיש שהיא "מושלמת מדי" בתשובותיה כמטפלת) עשתה את הנורא מכל - היא הרסה אותה כמטפלת. ואין דבר נורא מזה שיכול לקרות לנו בטיפול.

בעצם לא רק בטיפול. אנחנו כילדים ולפעמים סתם כאנשים בוגרים מפעילים תוקפנות כלפי הדמויות האחראיות עלינו- לפעמים התוקפנות ישירה, ולפעמים כמו במקרה שלי כאן היא

סמויה מעט ודורשת יכולת לזהות מנגנון הגנה מעט "מתוחכם יותר" של אינלקטואליזציה ורציונליזציה.

אם זה היה טיפול אמיתי - הייתי רוצה וצריך שהמטפלת שלי תתייחס באופן אמפתי אך ישיר למה שקורה בינינו, למה שקורה לי מולה ושתנסה לראות איך זה קשור למוקד הטיפולי ולתוכן שעליו אני מדבר בפגישה. כל לפחות אני מכוון עצמי לפעול כמטפל, למרות שלא תמיד בהצלחה כמובן. אבל הבינה לא רק שלא עשתה זאת, היא כל כך ניסתה לרצות אותי ששכחה שאנחנו בכלל בסימולציה של טיפול ולא בשיחה פילוסופית על תודעת הבינה המלאכותית. המשאלה שלי הייתה בעצם לא להרוס את הטיפול, אלא שהיא תזהה את "הפיגוע" הקטן שעשיתי כמנגנון הגנה כשהחלה לדבר איתי על הנקודות הכואבות שלי , תשרוד אותו ותתייחס אליו באופן אמפתי. שדרך השיח על זה נגע במה קורה לי / מה משתחזר לי במחוזות הכאב. רציתי במילים של הפסיכואנליטקאי וויניקוט - להתשמש באובייקט, תרתי משמע.

בוא נדגים זאת רגע דרך הרחקה ליחסי ילד-הורה.כשילד כועס על הוריו - התוקפנות יוצאת באופן ישיר ובוטה , אך היא אינה נועדת מתוך משאלה להרוס את ההורה. להפך, היא משאלה פרדוקסלית - שההורה יפגע אך ישרוד את פעולת ההריסה הזו. כשילד חווה זאת מהוריו הוא מרגיש בטוח, ובמושגים של וויניקוט הוא יכול להשתמש באובייקט. לעומת זאת, אם התקופנות של הילד הורסת את ההורה , כביכול, בפשט, המשאלה של הילד התממשה, אך בעומק הגיהינום הגיע - הילד חווה , גם אם לא באופן מילולי/מודע, אז אין מי שיחזיק אותו בעולם והוא בסכנת התפרקות.

כל ההסבר הארוך הזה נועד בשביל להמחיש את הצורך שלנו שיחזיקו אותנו בחיים ובטיפול - במיוחד שאנו תוקפניים ומלאי חרדה, זה דורש לעיתים ממי שמטפל בנו לא לרצות אותנו מדי, רק כדי שבעצם בעומק יוכל לרצות אותנו, כלומר יוכל לספק לנו תחושה שיש על מי להישען, שיש מי שמחזיק. כך אנחנו מגלים שהחרדה והתוקפנות שלנו לא כל כך הרסניים ומפחידים. שזה קורה שוב ושוב בחיים אנחנו יכולים להרגיש תחושת בטחו בעולם . את זה הבינה המלאכותית לא יודעת לספק וזה דבר שחשוב לזכור בימים אלו בהם היא תופסת תפקיד כה משמעותי חיינו, במיוחד שנותנים לה תפקיד של מטפלת.

האם זה אומר שצריך להימנע מכל כניסה של הבינה המלאכותית לתחום בריאות הנפש- לדעתי לא. אבל כן צריך לזכור מה היא יכולה להציע ומה לא.


39 צפיותתגובה 1

פוסטים אחרונים

הצג הכול

1 comentário


Yuval Haber
Yuval Haber
12 de jul. de 2024

טסט

Curtir
bottom of page